בן בכור של יהודית ומשה , נולד בי"ט בחשוון תשל"ח ( 31.10.77) בחיפה. אח לאליעד ואיילת.

רועי גדל בחיפה. למד בבית הספר היסודי "רמב"ם והמשיך לתיכון בכפר הנוער הדתי "כפר חסידים. בשנות לימודיו היה חניך פעיל בתנועת "בני עקיבא, סניף נווה שאנן בחיפה.

נער נבון וצנוע, בעל אינטליגנציה טבעית ומבט ייחודי שקלט היטב את סביבתו. "רועיקל'ה", כך כינו אותו בחיבה בבית, היה ביישן, עדין ונעים הליכות בהתנהגותו. מגיל צעיר בלט כתאב דעת, אהב לחקור ולבדוק לעומק כל מה שנתקל בו, ככל שבגר הרבה להתעניין וללמוד את העולם שנגלה לפניו.

מנעוריו נמשך למטוסים והתעניין בכל הקשור לחיל האוויר. צפה בהנאה במטסי יום העצמאות ועם הזמן פיתח את תחביב הצילום ונהג לצלם את המטוסים בעת המטס החגיגי.

במרץ 1996 התגייס לצה"ל והחל טירונות קרבית בחיל התותחנים. עקב מחלה הועבר לשרת בחיל האוויר, החיל שאותו העריץ מילדות, כאיש מחלקת המבצעים. השתלב היטב ביחידה, ביצע את כל משימותיו באמונה ונבחר כחייל מצטיין . סיים את שירות החובה בדרגת סמל ראשון.

עם שחרורו בחר ללמוד בבית הספר "קמרה אובסקורה " בתל אביב ללימודי קולנוע, בימוי, צילום, הדרכת שחקנים ועריכה. בשנה השלישית הוסיף לימודי טכנאות קול, במקביל עבד כעורך כתבות וידאו במקומון "זמן חיפה".

אחרי לימודי הקולנוע פנה ללימודים אקדמיים, למד פסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטת "אריאל" וסיים בהצלחה תואר ראשון.

בזמנו הפנוי התנדב להדריך מבוגרים בתפעול מחשב, כן התנדב להיות המארח של חוקרים ויוצרי קולנוע מאוניברסיטת וינה באוסטריה שהגיעו ארצה במשלחת ללימודים על השואה. השקיע רבות בהתנדבות זו, עזר להם במטלות ככל שביקשו וזכה להערכתם הכנה.

פרופסור מהחוג לתקשורת באוניברסיטת אריאל היה המארח של המשלחת . הוא סיפר: "הכרתי את רועי מקרוב בטיולים ובארוחות ערב שערכנו עבור האורחים האוסטרים והבנתי עד כמה היה מוכשר הן בתחום הטלוויזיה והן בפן האקדמי. הצעתי לו לשקול המשך לימודים לתארים גבוהים בארץ או בחו"ל וכן, לשמש לי עוזר הוראה , דבר שהעיד על הערכתי הרבה לכשרונו – בפן האקדמי ובאופי הנעים והלבבי".

מעבר להתנדבותו במסגרת האוניברסיטה הקדיש רועי זמן לתחביב הצילום . צמוד למצלמה בכל עת, הקפיד לתעד כל מפגש במשפחה המורחבת . כן הקדיש זמן לתחביב הנגינה – ניגן בתופים ובכלי הקשה במקצועיות רבה.

בסיום לימודי התואר הראשון תכנן רועי להמשיך לתואר שני, כן תכנן להינשא לחברתו. אך נפטר ימים אחדים לפני טקס קבלת התעודות באוניברסיטה.

רועי יגדל נפטר ביום י"ד בתמוז תשע"ב ( 4.7.2012) בן שלושים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין תל רגב בחיפה. הותיר הורים, אח ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו על פי פסוק א' בתהילים קל"א: "לא גבה ליבו ולא רמו עיניו".

בטקס קבלת התעודות באוניברסיטת אריאל בשנת תשע"ג 2013 שנערך ארבעה ימים לפני יום השנה לפטירת רועי , קיבלה אימו את התעודה שלו.

ביום השנה הראשון לפטירת רועי כתבה אימו שיר בשם " ועדיין ממתינה לבואך": "זהו חודש יולי, עונת הקיץ, אלי/ דמותך מתרחקת, מיטשטשת / נוגעת במסך, רוצה לאחוז בך, להחזירך / הזיכרונות צורבים, אך יותר כשמיטשטשים / ועדיין ממתינה לבואך. / מה איתך? האם אתה חוגג? / האם אתה עכשיו בודד? גופי רועד./... אתה מתרחק , כמה שזה מפחיד / צר לאם כי תתייפח, עוקד הנעקד והמזבח / ועדיין ממתינה לבואך".

עוד כתבה האם: " הזיכרונות כואבים, ומצד שני קשה יותר אם הם נעלמים / הזיכרונות צורבים, ומצד שני קשה יותר אם הם מיטשטשים / הזיכרונות צפים ממנגינה שמתנגנת ברקע / הזיכרונות צפים מתוכנית טלוויזיה שבמרקע / הזיכרונות צפים מגברים שמזכירים את דמותך / הזיכרונות צפים מתופים שנשמעים ומזכירים אותך / הזיכרונות צפים מחיוך שניבט מתמונתך / הזיכרונות צפים מזוג שרוקד כשרקדת עם זוגתך / הזיכרונות צפים מחיבוק שאותי עטפת בחוזקה / הזיכרונות צפים מחפציך שמונחים בחדרך / הזיכרונות צפים באירועים משפחתיים / את דמותך החסרה בכאב מרגישים / כי זה מפחיד שלא אראך יותר לעולמים".

לעילוי נשמת רועי תרמה משפחתו לבתי כנסת ספרי קודש ופריטי ריהוט.